<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ו'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
וכן הילכתא, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנה. אבל בתנאים לא שייך דבר שלא בא לעולם כגון האומר שדה זו מכורה לך על מנת שתתן לי סאה מפירות הנולדים לך בה לשנה הבאה, התנאי קיים. ואם קיים, המכר או המתנה קיימים, ואם לא לא. ותמצא ענין דבר שלא בא לעולם בדרך א שער ט.
והנותן מתנה לחבירו קרקע ואגבו נתן לו מאה דינרים לא קנה אא"כ היו מצויין המעות ברשותו. ופקדון כל היכא דאיתיה, ברשות מפקיד איתיה, ומקנה דבר שהוא ברשותו. והאומר מה שיוציא דקל זה מכור לך לא אמר כלום, ר"ם פכ"ב דקנין כל זה.
מה שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מכור לך, לא אמר כלום. מה שאירש מאבא היום וכו' דבריו קיימים. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, א"ר יוחנן סיפא משום כבוד אביו ומשום כדי חייו. ופירש הרא"ש כגון שלוה לתכריכי אביו ואביו גוסס ואין לו תכריכין ומכר מה שירש היום מאביו לצורכן. ופירשו הגאונים דוקא בשאין לאביו תכריכין, הא יש לו תכריכין אין כאן כבוד. ודוקא בכדי תכריכים ולא יותר. ואם לא ימצא מי שיקנה שיעור מצומצם, בזה מוכר עד כדי שיעור שימצא. ומשום כדי חייו שאמרו, דוקא כדי חיי אותו יום, כך פירש רב האיי.
<h2>דף טז:</h2>
והאומר שדה זו שאני [לוקח] לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו, לא קנה. ורב דאמר קנה לית הלכתא כותיה. ואיתה פ"ק דמציעא ברי"ף.
<h2>דף מו:</h2>
ושם כתב, המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע, קנה. כגון ערימה של חטים אני מוכר לך, אע"פ שאין מדת הערימה ידועה. ולא משקל תאנים, כגון שק זה מלא תאנים או מרתף של יין ואין ידוע כמה יש בהם, קנה. ואע"פ שנמצא חסר או יתר על מה שהיה בדעתם קנו. ויש להם אונאה כשער שבשוק. אבל האומר כל מה שבביתי זה או שבשק זה אני מוכר לך, אין כאן קנין, שלא סמכה דעת הלוקח, שאינו יודע מה יש בו, אם תבן או קש. וכן בדין זה כל כיוצא בזה. ר"ם [כתב] כל זה.
<h2>דף סג:</h2>
והמוכר לחבירו חטים בעשרה דינרים ולא פסק סאה בכמה, נותן לו כשער שבשוק בשעת המכירה. וכל החוזר בו אחר נתינת מעות ולא רצה בשער שהיה בשוק בשעת מתן מעות, מקבל מי שפרע ר"ם. ואיתה פרק איזהו נשך [ס"ג ע"ב] התם סמכא דעתיה הכא לא סמכא דעתיה.
<h2>דף קד.</h2>
והאומר כרם שיש לו במקום פלוני אני מוכר לך, אפילו אין בו גפנים [הגיעו], [ו]הוא דמתקרי כרם. וכן האומר פרדס אני מוכר לך, אע"פ שאין בו רמונים, הגיעו, והוא דמתקרי פרדס. ואיתה פרק המקבל [ק"ד ע"א] (בית כור). ור"ם [כתב] פרק כ"ח דקנין דבמקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידוע להם.
